פסק-דין בתיק ב"ל 21892-09-12

1.      זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער כנגד החלטת הוועדה לאי כושר מיום 9/8/12, אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.      עיקר טענות ב"כ המערער:

א.         וועדת אי כושר קבעה כי היא רואה במערער כמי יכול להשתכר,  ולא איבד 50% מכושרו - דבר זה מנוגד לכל ההחלטות קודמות בעניינו, כאשר וועדות קודמות ראו אותו כמי שלא היה כשיר לעשות אותו סוג עבודות שמציעים לו נכון להיום. הוועדה אינה מנמקת כיצד ייתכן שבעבר קיבל אי כושר וכיום - כאשר ברור שמצבו לא הוטב, ואף הוחמר - כי לא איבד את כושרו להשתכר.

ב.         בעבר,  קיבל המערער נכות למשך 5 שנים רצופות, כשהנכות שלו היתה 65% רפואי בגין סוכרת, ונקבע לו אי כושר של 60%.   מאז אותה החלטה משנת 2008 עברו 6 שנים בהם מצבו הבריאותי של המערער לא הוטב אלא החמיר. גם פקידת השיקום בעבר סברה  - עם אותם נתונים - כי  התובע איבד באופן חלקי את כושרו להשתכר. לכן כיום לאחר שהגיש תביעה להחמרת בשל סיבוכים בשל הסכרת , ברור  שאיבד את כושרו להשתכר. לא מדובר באדם שמצבו התאזן אלא להיפך -  הסיבוכים גברו, ולכן היה  על הוועדה לקבוע כי איבד יותר מ-50% מכושרו להשתכר. אמנם בוועדה  שקדמה לוועדה זו  נקבע  כי המערער לא איבד כושרו להשתכר, אלא שבאותה וועדה לא  היתה הנמקה מדוע סטתה הוועדה מקביעתה הקודמת שכן איבד את כושרו להשתכר, וככל הנראה אך מתוך טעות עוה"ד שטיפל אז בעניינו של המערער  - לא הוגש ערעור על החלטה זו.

ג.          הוועדה לעררים התעלמה מהבעיה הלבבית שממנה סובל המערער, כאשר הרופא הקרדיאולוג רשם מפורשות שאינו מסוגל לעשות עבודה פיזית, ובנוסף התעלמה הוועדה  מהנורופתיה והקרע בשריר רגל שמאל וההגבלה בכתף שמאל  - מגבלות שיכולות להפריע לו באותם מילוי תפקידים של אריזה ומיון במשרה מלאה כפי שטענה וועדת העררים.

ד.         השינוי בחוק ובתקנות לעניין סיבוכי סכרת למתן 65% באופן אוטומטי למי שיש לו סכרת מאוזנת עם אינסולין, אינו חל במקרה הזה, וזה לא המקרה שדיבר עליו בית הדין הארצי בעת מתן פסק דינו.

ה.         פקידת השיקום ראתה לנכון  לקבוע  בשנת 2008 כי  אותו מערער יכול לעשות אותן עבודות שהוצעו עתה, אך  רק באופן חלקי, ובשל כך הוא קיבל את ה - 60% אי כושר. לכן לא ייתכן שהיום יוצעו לו אותן עבודות,  תוך קביעה כאילו מסוגל לעשות אותן באופן מלא.

ו.          הוועדה לא התחשבה  גם בגילו של המערער (יליד 1965), ובהיותו אנאלפבית (כשסיים רק שתי  שנות  לימודים). לכן אף לא יכול לקבל עבודה כקופאי בחניון, כפי  נרשם בדו"ח פקידת השיקום.

     3.    עיקר טענות ב"כ המשיב:

א.         בהחלטת וועדת אי כושר לא נפלה כל טעות משפטית. העובדה שיש החלטה      משנת 2008  בדבר אי כושר בשיעור 60%, אינה מקנה למערער זכות לכל החיים, שקביעה זו תישאר. מדובר במערער שהייתה לו הפסקה בזכאותו לאי כושר, כאשר וועדה מיולי 2011 קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר. לכן, לאור  ההפסקה בזכאות המערער, תהיה הסיבה אשר תהיה להחלטה זו ולאי הגשת הערעור עליה -  לא חלה על הוועדה  חובה לנמק סטייה מההחלטה החלוטה, שכן ההחלטה משנת 2011 חלוטה, ולאחריה ניתנה החלטה נוספת לא מזכה.

ב.         כך גם אין לתת כל משקל  לדו"ח פקידת השיקום מ - 2007, שאינו לרבנטיות עוד. קיימת החלטה חדשה של פקידת השיקום,  מ - 10/5/12, אשר רק לגביה היתה הוועדה צריכה להתייחס, וכך עשתה. לגופו של עניין, מדובר בהחלטה של וועדת אי כושר אשר עמדה בכל הקריטריונים בהתאם לפסיקה, במיוחד בהילכת מוהרה.

ג.          יש לדחות את הטענה בנוגע לגילו של המערער.  מדובר במערער ששנת לידתו היא 1965, ואין  מדובר בגיל מבוגר. לעניין הטענה של היות המערער אנלפבית, הרי שהוועדה אינה מציעה עבודות הדורשות קרוא וכתוב ועל כן אין כל נפקות לטענה זו, מה גם שלפחות בפני הוועדה לא עלתה טענה שכזאת.

ד.         בנוגע לטענה לגבי העדר יכולתו של המערער לבצע את עבודותיו לאור ליקוייו הרפואיים של הקרע בשריר והגבלת התנועה בכתף, הרי שמדובר במגבלות קלות שזיכו  את המערער בנכות רפואית של 10%. מכל מקום, עבודת המיון לרוב נעשית בישיבה, אינה עבודה מאומצת, והוועדה המלומדת סברה כי הוא מסוגל לבצעה. בדו"ח פקידת השיקום נרשם כי המערער חסר מוטיבציה, כך שלכתחילה מדובר במערער שלא מגלה עניין בשיקום או ביציאה לעבודה.

ה.         לעניין אחוזי הנכות הגבוהים כתוצאה מן הסוכרת -  בעניין זה  מסתמך ב"כ המשיב על פס"ד של הח"מ בעניין של עמראן מוסטפא - המוסד, בתיק 6660-11-11 שם נאמר כי:
" אכן מדובר באחוזי נכות גבוהים, אלא שמרביתם ניתנו בשל סוכרת, כשבד"כ  אין בסוכרת (גם עם סיבוכים) די, כדי לקבוע אי כושר מלא (אלא עבודות המותאמות ליכולות הפיזיות, כפי שסוברת הוועדה)".

      4.   דיון:

א.         הוועדה קבעה ביחס למערער כדלקמן:
"מדובר בתובע בן 47, סובל מסוכרת עם סיבוכים (65%) עקב נפרופטיה, אשר בפני עצמה אינה  משפיעה על כושר העבודה..." (ההדגשה אינה במקור).

הוועדה  פירטה התובעת את  אחוזי הנכות שניתנו לו ע"י הוועדה הרפואית , והמשיכה וקבעה כי: "לדעת  וועדה רפואית מ-3/5/12 - מסוגל לעבודה ללא מאמץ פיזי במשרה מלאה, ללא עמידה ממושכת וללא הרמת משאות.